<h1>פסקי הר"ש מלונדון</h1>
<h2>דף ז:</h2>
אלמנה אחת השיאה בתה ונדרה לחתנה סך אחד ואח"כ נישאת ובא בעלה ולא רצה לפרוע התנאי מטעם שהוא אומ' בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה [כתובות צ' ע"א]. ופסק מו' הש"ר דהא דאמ' מה שגבה גבה היינו משום פסידא דבעל חוב שמסר מעותיו אבל בעל אשתו לא אפסדיה ולא מידי ואין חילוק אם נפל הפרעון קודם שנישאת [או] לאחר. ואומ' דבעל בנכסי אשתו שיוה אותו ליורש משום פסידא דמלוין ופרש"ם בסוף פ' יש נוחלי' [ב"ב קל"ט ע"ב] וכן הלכה שאם לותה אשה ואכלה, ואחר נישאת לבעל שהבעל חייב לפרוע משו' פסיד' דמלוין, וכן אית' בה"ג ולענין שאלתי' כשם שעשו תקנ' משו' פסיד' דלקוחו' כן עשו תקנה משום פסיד' דמלוין. אדם שנעשה ערב מכתובה בלא קניין אינו חייב לפרוע משו' דלא אפסדיה ולא מידי אלא משום מצוה קעביד [שם קע"ד ע"ב].
<h2>דף כג.</h2>
ראה משיר"א דילשוו"ט בנו של רבי' יחיאל (שגרר) [שנדר] ברבים כשיצא מתפיסה לעלו' בארץ ישראל והתיר לו אביו מטעם כבוד אביו שהייה עוד קיים.
<h2>דף כג:</h2>
אלמנה אחת השיאה בתה ונדרה לחתנה סך אחד ואח"כ נישאת ובא בעלה ולא רצה לפרוע התנאי מטעם שהוא אומ' בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה [כתובות צ' ע"א]. ופסק מו' הש"ר דהא דאמ' מה שגבה גבה היינו משום פסידא דבעל חוב שמסר מעותיו אבל בעל אשתו לא אפסדיה ולא מידי ואין חילוק אם נפל הפרעון קודם שנישאת [או] לאחר. ואומ' דבעל בנכסי אשתו שיוה אותו ליורש משום פסידא דמלוין ופרש"ם בסוף פ' יש נוחלי' [ב"ב קל"ט ע"ב] וכן הלכה שאם לותה אשה ואכלה, ואחר נישאת לבעל שהבעל חייב לפרוע משו' פסיד' דמלוין, וכן אית' בה"ג ולענין שאלתי' כשם שעשו תקנ' משו' פסיד' דלקוחו' כן עשו תקנה משום פסיד' דמלוין. אדם שנעשה ערב מכתובה בלא קניין אינו חייב לפרוע משו' דלא אפסדיה ולא מידי אלא משום מצוה קעביד [שם קע"ד ע"ב].
